הוצאת דיבה או לשון הרע, מונח שמעורר ברבים תחושה לא נעימה, מחשבות על רכילות ועל פגיעה בשם הטוב. נושא זה מדובר רבות בכל העולם, חוקים שונים נחקקו בכדי להתמודד עם ההשלכות שלו, וגם ביהדות נושא הדיבה נידון לא מעט.
"לא תלך רכיל בעמיך" נכתב בתנ"ך (ספר ויקרא), ומשם ואילך דנים רבנים רבים בנושא זה בהקשריו השונים. הספר "חפץ חיים" דן בנושא זה רבות, ועל פלפוליו מתבססות הלכות רבות בהקשר זה. אחד הנושאים העיקריים המגיעים לפני דיון על ענישה בתחום לשון הרע הוא הגדרתה וההבנה מהי לשון הרע, גם ביהדות וגם בחוק הישראלי.
מהי בעצם לשון הרע?
הוצאת דיבה, רכילות, הוצאת שם רע, לשון הרע היא הגדרה המתפרשת על תחומים רחבים, ומציעה מספר פרשנויות. בבסיס העניין ניתן להבין כי דיבור וסיפור מעשה, אמיתי או שקרי (ועל כך גם נידונו דברים), אודות אדם אחר בצורה שעלולה לפגוע בו בכל דרך הינה דיבור בלשון הרע.
ניתן להתפלפל כמובן האם ניתן לצפות מראש האם מה שאבחר לומר כעת עלול לפגוע באדם זה או אחר, והאם, אם כך, ניתן בכלל אי-פעם לשוחח על אדם, עם או בלי נוכחותו, מבלי להסתכן באמירת לשון הרע, אך מבחן התוצאה הוא הקובע, שהרי לא ניתן להסתובב בעולם ללא שיח ודברים.
לשון הרע בישראל של ימינו
בעוד שהלכות ישראל מושרשות בדיוני רבנים ופוסקים מזה אלפי שנים, הרי שהחוק הישראלי עצמו מוגדר וחל על כל תושבי המדינה, מאמינים וחילונים כאחד. חוק איסור לשון הרע, כך נקרא החוק, והוא אוסר על פרסום כל ביטוי שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם.
החוק מבדיל בין עוולה אזרחית שדינה נזיקין, ותזכה את התובע בפיצויים, לבין עבירה פלילית שעלולה לעלות למוציא הדיבה עד לשנת מאסר בכלא.
נושא זה מגיע לעתים לבתי המשפט עד כדי משפטים מורכבים ביותר, בעיקר כאשר מדובר בתביעה של גופים מסחריים כאשר האחד טוען כי השני פרסם פרסום שקרי אודותיו בכדי לפגוע בתפקוד החברה ולמשוך לקוחות לחברה שלו, ובכך הוציא לשון הרע.