ברגע שבו נסעה המכונית הראשונה נולדו המוסכניקים הראשונים. והם עבדו בחצרות משומנות והם שמעו את המנוע מרחוק וידעו בדיוק מה הוא צריך. הם שמעו את המכונית שנכנסה למוסך וידעו אם השסתומים מכוונים. מבט אחד לעבר העשן שיצא מן המפלט הספיק כדי לדעת מהו מצב הרוח של הקרבוראטור. מאז השתכללו המכוניות והיום ניתן לחבר את האוטו אל מחשב ולדעת מהי התקלה בו. המוסכניקים הופכים להיות אנשי מחשבים ומפסיקים להרגיש את הרכבים.
למה לרופא אנחנו מאמינים אבל למוסכניקים לא?
אולי כי פעם הם באמת רימו אותנו ואולי כי הם פשוט יותר קל לנו להאמין לחלומות של אמא. גם לעורכי דין אנחנו מאמינים יותר מאשר למוסכניקים והכל מאותן סיבות. חלק מן הסיבות עלולות למצוא את המאמר הזה כנוגע בגזענות ולכן נישאר עם החלומות של אמא, הרופא ועורך הדין, שלהם קל לנו להאמין כי אצלה הם נראו בסדר, לא כן מוסכניקים. ואלו? חלקם הפכו לידידינו הטובים ביותר, אלה שאנחנו נותנים בהם אמון מלא ואפילו משלמים להם מתוך אותו אמון.
מוסכניקים מתנצלים באופן מקצועי
ולפעמים המוסכניקים מתגעגעים. מתגעגעים למכוניות עם קרבורטור ולנהגים שאולי הבינו מעט אבל היו נכונים ללמוד ויותר מכל, היו מוכנים לשלם. היום, כל נהג גולש באינטרנט, קורא שני עמודים על כיוון הצתה ומגיע למוסך עם מעט ידע והמון אגו, גם הוא הרגע הגיע עם רכב לאחר תאונה. עכשיו לך תסביר לו. אז מוסכניקים נאלצים להשתמש בכל הסבלנות שיכולה להיות להם כדי ללמד את הלקוח מכונאות על רגל אחת ורק אחר כך הוא ילך לעבודה שלו ויתן להם לתקן בשקט. או שלא ואז הוא יישאר לעמוד להם על הראש. הלוא מראש הם מרמים אותו, לא?
חיפושית היא לא רק חרק
ורבים מן המוסכניקים ידברו על שבחיה של הגרמניה הקטנה הזו שבתחילת שנות האלפיים זכתה לעדנה מחודשת ויצאה בדגם חדש אבל עדיין, המנוע הפשוט והאמינות שלה מעלים חיוך של געגוע אצל מרביתם. ורק השפה שלהם, שנערבבה ביידיש ובערבית, נשארה אותה שפה מאז. ג'בקה ושייבה ליד הווישר והבגאז', כולל הפרונט האחורי.
