כולנו מכירים מישהו אחד לפחות המסוכסך עם בני המשפחה שלו בשל אי הסכמות על הירושה. כמאמר המשפט "מרבה נכסים – מרבה דאגה" – נראה כי עם מות ההורים, מתגלעות אי הסכמות שלא היה ידוע על קיומן.
למרות זאת, ישנן משפחות בהן כמעט לא שומעים על התנגדות לצו ירושה. במשפחות אחרות לעומת זאת, דווקא יש צורך בעזרה מהצד. הבה נבחן את המקרים.
במשפחות בריאות, הקשר בין אחים נושא כוח מיוחד – כוח שמאפשר להם לגשר מעל פערים, למתן מתחים ולהעניק תחושת אחדות גם כאשר קיימים חילוקי דעות טבעיים. בניגוד לדמויות אחרות במשפחה, אחים חולקים היסטוריה משותפת, זיכרונות ותרבות משפחתית פנימית שמעניקה להם נקודת מבט ייחודית על המציאות המשפחתית. הקירבה הזו מאפשרת להם להפוך למגשרים טבעיים במצבים מורכבים כמו מוות של אחד מבני המשפחה, מחלה וכן… גם מוות של אחד ההורים.
מניעת התנגדות לצו ירושה
כיצד ניתן למנות התנגדות לצו ירושה? על מנת להצליח בתהליך זה, יש להכיר את הדינמיקה בין אחים. מכיוון שהם גדלו יחד, הם מכירים היטב את נקודות הרגישות של כל אחד מבני המשפחה ואת הדינמיקה בין ההורים. ידע זה מאפשר להם להרגיע מתחים, לתווך בין דעות שונות ולהציע פרשנות מאוזנת למחלוקות. פעמים רבות, עצם נוכחותם של האחים כמקור תמיכה או הקשבה מספיקה כדי לאפשר לצדדים להרגיש מובנים ולשחרר לחץ.
כך הוא הדבר במשפחות בריאות. לעומת זאת, במשפחות בהן יש רעילות הדדית, ערעור וערכים של חוסר כנות, ההיכרות המעמיקה בין האחים תשמש דווקא לפגיעה. אחים מביאים לפרספקטיבה אחרת, שאינה תמיד זמינה להורים. בעוד הורים נושאים באחריות ובסמכות, האחים יכולים לשמש כגורם שוויוני יותר, כזה שמייצר תקשורת פחות מאיימת ויותר פתוחה. באופן זה, כאשר יש סכסוך, אחים יכולים להיות ממש פוגעניים אלו כלפי אלו.
לפיכך חשוב לשמור על אמפתיה הדדית גם במצבי משבר.
יכולת של אחים לגשר אינה רק תכונה טבעית, אלא גם ביטוי לבשלות רגשית. במשפחות בריאות, כל צד יודע להניח לרגע את האגו, להקשיב ולהעריך את תרומתם של האחרים. האחים הופכים למנהיגים רגשיים—לא מתוך סמכות רשמית אלא מתוך רצון לשמור על החוסן המשפחתי.