מהות האור בחכמת הקבלה
כתוב ב"עץ החיים" של האר"י שטרם שנאצלו הנאצלים "היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות". ומכאן אפשר בטעות להסיק מסקנה שישנה כמות מוגבלת של האור שהיה מספיק כדי למלא כל המציאות. חנות ספרי קבלה של האר"י תמצאו כאן, אם כן זוהי טעות שסותרת רעיון שטמון בשם א-היה אשר א-היה. השם הזה שהקב"ה גילה למשה מצביע על התחדשות בלתי פוסקת ובלתי מוגבלת לעולם. כמו שהאופק איננו משיגים ככל שמתקדמים לקראתו כך אורו של הש"י תמיד נשאר בלתי מושג.
האור המושג לנבראים בכתבי בעל הסולם
ולכאורה זה אינו כך, הרי על ידי לימוד תורה וגילוי סודותיה אנו מכניסים בתוכנו יותר ויותר אורות, שנקראים אור פנימי, וכאן הוא הסוד שהתגלה למשה שעל ידי הכנסת אורות לכלים כלום לא נחסר מאור המקיף, שבעתיד אמור להיכנס פנימה. לכן אמרו במסכת ברכות: "אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: "ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל". וגם בתפילת שמונה עשרה לאחר ברכה "מחיה המתים" אנו אומרים "אתה קדוש ושמך קדוש" כדי להגיד שגם לאחר תחיית המתים הקב"ה ישאר פרוש ובלתי מושג לכל הברואים לעלמי עולמים.
סוד הצמצום בפנימיות התורה
וכאן סביר להניח בניגוד למה שמקובל לחשוב, שסיבה של צמצום א' היה חוסר יכולת של מלכות דאין סוף ב"ה לסבול התחדשות בלתי פוסקת, לכן צמצמה את עצמה כדי להשיג רצון להשפיע, כי רק על ידי השפעה תחתון נעשה צנור לזרם של התחדשות. וזהו מהות של תיקון הכלים להפוך רצון לקבל, שמגביל את הכלי, לרצון להשפיע כדי לסבול התחדשות שאינה מוגבלת. אמנם אסור עלינו לחקור, לתאר ולהתבונן במה שהיה לפני הצמצום, כי הוא הדבר מעל שכל אנושי ואין לנו כלים לגעת בסודות הכמוסים של השם יתברך, וחובה עלינו לשמור על כבוד השם.